
ראשיתו של חוק איסור הלבנת הון בתאריך 17 באוגוסט 2000, זאת כחלק מהמלחמה בהלבנת הון ומניעת פעולות, שמקורן בפעילות עבריינית. הצו לאיסור הלבנת הון, החל על התאגידים הבנקאיים, פורסם בינואר 2001 ונכנס לתוקפו בתאריך 17 בפברואר 2002.
ביצוע פעולה ברכוש שמקורו בפשיעה, במטרה להסתיר או להסוות את מקורו של הרכוש, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, להטמיעו ברכוש לגיטימי ולהכינו לשימוש חוזר.
הרשויות הנלחמות בפשיעה בארצות רבות (ארצות הברית וקנדה, בריטניה, מדינות אירופה, אוסטרליה יפן ומדינות נוספות) הגיעו למסקנה כי חסימת האפשרות שעבריינים "ילבינו" ו"יטהרו" את כספם, היא אמצעי חשוב במאבק בארגוני טרור, בעבריינות סמים ובפשע המאורגן לסוגיו.
כדי להצליח בכך הסכימו המדינות כי נחוצים סטנדרטים בינלאומיים וחקיקה שיאפשרו שיתוף פעולה בין ממשלות, רשויות אכיפת חוק ומוסדות פיננסיים. ישראל הצטרפה באורח מלא למאבק, וזאת בהמשך לצעדים שננקטו על ידי הבנקים ביוזמת בנק ישראל.
עיקרו של החוק קובע איסור עשיית פעולה ברכוש שמקורו בעבירה פלילית, במטרה להסתיר את מקורו ואת זהות בעליו. מי שעושה פעולה של הלבנת הון עובר עבירה פלילית וצפוי לעונשים שנקבעו בחוק.
בחוק קיימת רשימת עבירות ובכללן:
כדי להלחם בניסיונות הלבנת הון באמצעות המערכת הפיננסית, החוק מחייב נותני שירותים פיננסיים והבנקים בכלל זה, לקבל ולאמת פרטי זיהוי ממי שמבקש לפתוח חשבון בנק, או לבצע עסקות באמצעות הבנק, ומחייב את הבנקים לדווח על עסקות מסוימות אל מאגר המידע ברשות לאיסור הלבנת הון שהוקמה למטרה זו במשרד המשפטים.
מידע נוסף תוכלו למצוא באתר בנק ישראל ובאתר הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור.
המידע הנמסר כאן הוא לצורכי הסברה בלבד ואין להסתמך עליו לצורך קביעת חובות וזכויות משפטיות
הבנקים נדרשים לקבל ממי שמבקש לפתוח חשבון, או לבצע פעולה בחשבון או לשנות בעלות בחשבון (או לבצע פעולות שאינן נרשמות בחשבון כלשהו של לקוח) שורה של פרטים, אשר מרביתם נדרשו עוד לפני חקיקת החוק (שם, מספר זהות, דרכון, מען, נהנים אחרים בחשבון, מיופי כוח בחשבון).
גם על הלקוחות להצהיר האם החשבון נפתח עבורם או עבור אדם אחר, כדי לדעת מי הנהנה האמיתי בחשבון. בחשבונות הנפתחים עבור תאגידים נדרשים הלקוחות למסור גם את שמות בעלי השליטה בתאגיד.
הדיווחים על עסקות שבנקים נדרשים להעביר אל הרשות לאיסור הלבנת הון, הם משני סוגים:
דיווח אוטומטי, ללא שיקול דעת של הבנק, על עסקות מסוגים מסוימים שערכן הוא מעל סכום שנקבע. לא מדובר בעסקות שיש לגביהן חשש כי הן קשורות להלבנת הון, ואולם, לאור ניסיון שהצטבר במדינות אחרות החליט המחוקק כי ראוי שייבחנו על ידי הרשות לאיסור הלבנת הון.
להלן מספר דוגמאות:
הבנקים נדרשים לדווח לרשות על פעולות נוספות של לקוחות אשר נראות לבנק כבלתי רגילות, לאור המידע המצוי בידו. כלומר, חורגות מדפוסי הפעילות הרגילים בחשבון.
להלן מספר דוגמאות:
קבלת החלטה לדווח על עסקה כ"בלתי רגילה" אינה דבר של מה בכך, ונעשית על ידי גורמים מוסמכים לכך בבנק. החוק מחייב את הבנק למנות אחראי על ביצוע דרישות החוק, אשר בין שאר תפקידיו לגבש את נהלי הבדיקה והבירור כדי להחליט האם נחוץ לדווח (דיווח על פעולות בלתי רגילות) על פעולה מסוימת.
חוק איסור הלבנת הון מטיל על הבנקים, בין השאר, את החובה לקבל הצהרה מכל בעלי החשבון (יחידים ותאגידים) אם הם מנהלים את החשבון בעבור עצמם או בעבור אחרים (נהנה / נהנים*).
כדי לקיים את הוראת החוק יש למלא את הטופס "הצהרה בדבר נהנה" ולחתום עליו בחתימת מקור. תאגידים נדרשים גם להצהיר מי בעלי השליטה** בהם, אם קיימים, לפרטם ולציין את פרטי הזיהוי שלהם.
מידע הנמסר כאן הוא לצורכי הסברה בלבד ואין להסתמך עליו לצורך קביעת חובות וזכויות משפטיות.
"נהנה" (*) לעניין החוק לאיסור הלבנת הון, הינו אדם שבעבורו או לטובתו מוחזק הרכוש או נעשית פעולה ברכוש, או שביכולתו לכוון פעולה ברכוש, והכל במישרין או בעקיפין.
בעל שליטה(**) כהגדרתו בחוק איסור הלבנת הון, תש"ס - 2000: היכולת לכוון את פעילותו של תאגיד, למעט יכולת הנובעת רק ממילוי תפקיד של דירקטור או משרה אחרת בתאגיד, וחזקה על אדם שהוא שולט בתאגיד אם הוא מחזיק מחצית או יותר מסוג מסויים של אמצעי השליטה בתאגיד: אמצעי שליטה בתאגיד - כל אחד מאלה:
זכות ההצבעה באסיפה כללית של חברה או בגוף מקביל של תאגיד אחר.
זכות למנות דירקטורים של תאגיד או את מנהלו הכללי.
הבנק לא יידע את הלקוח. החוק אוסר על הבנק ליידע את הלקוח על העברת דיווח על פעולות בלתי רגילות בעניינו של הלקוח.
הדיווח לפי גודל פעולה הוא כאמור, אוטומטי, על עסקות שערכן הכספי הוא מעל גובה מסוים.
כן, המידע יישאר סודי. עפ"י החוק, המידע המועבר אל הרשות הוא מסווג, ואינו נגיש לגורמים בלתי מוסמכים. מידע מהרשות יועבר רק עפ"י הוראות החוק, ולצורך חקירת עבירות הלבנת הון, או הגנה על בטחון המדינה ומלחמה באירגוני טרור.
יתכן, כי כך הוא במידת מה. ואולם, כמו בחוקים אחרים, המחוקק נדרש לאזן בין ערכים שונים. כאן - בין צנעת הפרט וסודיות בנקאית מצד אחד, למאבק בהלבנת הון ופשיעה לסוגיה, מצד שני. המחוקק, שהיה מודע לניגוד אפשרי בין ערכים אלה, עשה מאמץ לאזן בינהם. כך נקבע כי המידע יועבר לרשות מוסמכת במשרד המשפטים, והיא מוסמכת להעביר את המידע רק לרשויות אכיפה מסויימות ואף זאת בהתאם להוראות החוק ובכפוף לתנאיו.